הצלם ג'יימס מוליסון (James Mollison), יליד קניה 1973, יצר סדרת תצלומים מרגשת ומזעזעת, הכוללת עשרות תמונות של ילדים ברחבי העולם, לצד המקום בו הם ישנים. בחלק מן המקרים, "חדר השינה" של הילד אינו חדר של ממש, אלא פשוט מקום בו מניח הילד את הראש בלילה.
מוליסון התבקש ליצור תערוכה שקשורה לזכויות ילדים. הוא מצא את עצמו חושב על חדר השינה שהיה לו בזמן התבגרותו וכמה שהיה חשוב לו. אכן, חדר השינה מקום משמעותי עבורנו: הוא המקום בו אנחנו ישנים, המקום בו אנחנו קוראים ולומדים, המקום אותו אנו מעצבים על מנת לשקף את האישיות שלנו.
מוליסון טס מסביב לעולם במשך שנתיים וצילם תמונות שהוא מקווה שיעוררו מחשבה על אי שיוויון כלכלי ועל זכויות הילד. מוליסון צילם בקניה, סין, ברזיל, קמבודיה וגם אצלנו בישראל.
הילדים עצמם מצולמים עם רקע נייטרלי אשר לא מעיד על מצבם. רק כאשר תמונתם מוצגת לילד תמונה של החדר שלהם אנחנו מקבלים את הרובד הנוסף של מצבם המשפחתי והכלכלי.
לפי תיאור התערוכה, צביקה, בן 9 מבית"ר עילית (ישוב שמנה בזמן הצילום כ-36 אלף יהודים, רובם חרדים), חולק את חדרו עם אחותי ושני אחיו. הוא רוצה להיות רב כשיגדל. בכל יום הוא קורא ספרות קודש בספרייה ונהנה מכך מאוד. האוכל האהוב עליו הוא צ'יפס ושניצל. חדר השינה המסודר והנקי של צביקה מזכיר חדרים דומים רבים בישראל, ומשקף סדר וביטחון.
בילאל מהגדה המערביתלעומת צביקה, בילאל בן ה-6 מהגדה המערבית (שטחי הרשות הפלסטינית) הוא בן של רועה צאן בדואי, אשר ישן עם הכבשים, באיזור ואדי אבו-הינדי.
ילד צועני, איטליה. הילד הרומני, ששמו אינו מוזכר, בן 4 וישן עם משפחתו על מזרון ללא בית, על גבולות רומא, איטליה. המשפחה עזבה את רומניה ללא מסמכים. לכן, הוריו לא יכולים לעבוד בצורה חוקית. הוא מחכה בזמן שהוריו שוטפים שמשות של מכוניות ברמזורים. אף אחד ממשפחתו מעולם לא היה בבית ספר.
לצד תמונות של עוני ומצוקה כלכלית קשה, אנו רואים בתערוכה ובספר גם תמונות של ילדים בארה"ב ויפן אשר חדריהם מוצפים בצעצוצים, ספרים ובגדים יקרים. הצלם מדגיש כי הוא לא רצה להראות רק את סיפוריהם של ילדים עניים.
ריסה, בת 15 מיפן, ישנה בחדר עם עוד 5 נשים. היא עזבה את בית הוריה בגיל 14 בשביל להיות גיישה, אחרי שראתה תוכנית בטלוויזיה. היא מבקרת את משפחתה 3 פעמים בשנה.
הילדה אינדירה בת ה-7 חיה בעיר קטמנדו, נפאל. היא עובדת במחצבת הגרניט עם הוריה מאז שהיתה בת שלוש. אינדירה עובדת 5-6 שעות בכל יום, ואז מסייעת לאימה בעבודות הבית. בביתה יש רק חדר אחד, אותו היא חולקת עם אחיה ואחותה. היא גם הולכת לבית הספר (למרות שלא ברור מתי היא מספיקה לעשות זאת) וחולמת להיות רקדנית נפאלית כשתגדל.
הילדה דוחה(Douha) בת 10 אשר חיה עם הוריה ו-11 אחיה במחנה פליטים בחברון. ביתה הושמד אחרי שאחיה הרג 23 אזרחים בפיגוע התאבדות ב-1996. היא חולקת חדר עם 5 אחיות.
.jpg)
התמונות של מוליסון מכריחות אותנו לחשוב ולהעריך מחדש את מה שיש לנו. הכניסה לחדר האינטימי של כל ילד מאפשרים לנו להבין קצת מי הם הילדים מאחורי כל תמונה ומה הסיפורים שלהם. התמונות, מצד אחד, מזכירות לנו כמה מזל יש לנו, ומצד שני מראות לנו שילד הוא תמיד ילד, לא משנה איפה הוא חי.
ניתן לראות את שאר התמונות בספר בן 120 העמודים שיצא לאור ב-2010, תחת השם הפשוט Where Children Sleep, ואותו ניתן לרכוש כאן. הספר מאורגן לפי גיל הילדים ולא לפי מיקום או מצב כלכלי, כך שכל דף הוא הפתעה. מומלץ להסתכל על התמונות יחד עם הילדים שלכם, ללמד אותם כמה חשוב להעריך את מה שיש לנו, ולהבין עד כמה העולם שלנו מפתיע, מגוון ולעתים אף מדאיג.